נלחם

to-infinitive: להילחם / לְהִלָּחֵם
action noun: הילחמות / הִלָּחֲמוּת

Hebrew

Root
ל־ח־ם (l-ḥ-m)

נִלְחַם • (nilkhám) third-singular masculine past (nif'al construction)

Conjugation of נִלְחַם (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: להילחם / לְהִלָּחֵם action noun: הילחמות / הִלָּחֲמוּת
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	נִלְחַמְתִּי		נִלְחַמְנוּ
	second	נִלְחַמְתָּ	נִלְחַמְתְּ	נִלְחַמְתֶּם	נִלְחַמְתֶּן
	third	נִלְחַם	נִלְחֲמָה	נִלְחֲמוּ
present		נִלְחָם	נִלְחֶמֶת	נִלְחָמִים	נִלְחָמוֹת
future	first	אֶלָּחֵם		נילחם / נִלָּחֵם
	second	תילחם / תִּלָּחֵם	תילחמי / תִּלָּחֲמִי	תילחמו / תִּלָּחֲמוּ	תילחמנה / תִּלָּחֵמְנָה¹
	third	יילחם / יִלָּחֵם	תילחם / תִּלָּחֵם	יילחמו / יִלָּחֲמוּ	תילחמנה / תִּלָּחֵמְנָה¹
imperative		הילחם / הִלָּחֵם	הילחמי / הִלָּחֲמִי	הילחמו / הִלָּחֲמוּ	הילחמנה / הִלָּחֵמְנָה¹
notes		Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.