זיהה

Hebrew

Verb

זיהה / זִהָה • (zihá) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart זוהה / זֹהָה)

  1. to identify; to recognize
    • 2009, Daniela Spektor, ארובות ואוטובוסים:
      אולי יהיה שם מי שיזהה אותי
      uláy yihyé sham mi shey'zahe otí
      maybe there will be someone there who will recognize me

Conjugation
Conjugation of זיהה / זִהָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first זיהיתי / זִהִיתִיזיהינו / זִהִינוּ
second זיהית / זִהִיתָזיהית / זִהִיתזיהיתם / זִהִיתֶםזיהיתן / זִהִיתֶן
third זיהה / זִהָהזיהתה / זִהֲתָהזיהו / זִהוּ
present מְזַהֶהמְזַהָהמְזַהִיםמְזַהוֹת
future first אֲזַהֶהנְזַהֶה
second תְּזַהֶהתְּזַהִיתְּזַהוּתְּזַהֶינָה1
third יְזַהֶהתְּזַהֶהיְזַהוּתְּזַהֶינָה1
imperative זַהֵהזַהִיזַהוּזַהֶינָה1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

See also
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.