דיקלם

Hebrew
Root
ד־ק־ל־ם (d-q-l-m)

Verb

דיקלם / דִּקְלֵם • (diklém) third-singular masculine past (pi'el construction)

  1. to recite, to declaim

Conjugation
Conjugation of דיקלם / דִּקְלֵם (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְדַקְלֵם
  • action noun: דיקלום / דִּקְלוּם
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first דיקלמתי / דִּקְלַמְתִּידיקלמנו / דִּקְלַמְנוּ
second דיקלמת / דִּקְלַמְתָּדיקלמת / דִּקְלַמְתְּדיקלמתם / דִּקְלַמְתֶּםדיקלמתן / דִּקְלַמְתֶּן
third דיקלם / דִּקְלֵםדיקלמה / דִּקְלְמָהדיקלמו / דִּקְלְמוּ
present מְדַקְלֵםמְדַקְלֶמֶתמְדַקְלְמִיםמְדַקְלְמוֹת
future first אֲדַקְלֵםנְדַקְלֵם
second תְּדַקְלֵםתְּדַקְלְמִיתְּדַקְלְמוּתְּדַקְלֵמְנָה1
third יְדַקְלֵםתְּדַקְלֵםיְדַקְלְמוּתְּדַקְלֵמְנָה1
imperative דַּקְלֵםדַּקְלְמִידַּקְלְמוּדַּקְלֵמְנָה1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

References
  • “דקלם” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.